יצחקי נ' פלאפון תקשורת בע"מ

פסק דין

התובע הצטרף ביום 18.12.09 כלקוח חדש של הנתבעת. עם הצטרפותו העביר שני מכשירים סלולאריים מחברה מתחרה לחברה הנתבעת.  

לטענת התובע, ההתקשרות לצורך הצטרפות לחברה נעשתה בביתו, מול נציג החברה, דורון. לדבריו, תנאי ההצטרפות סוכמו עם דורון ובין השניים סוכם, כי הנתבעת תזכה את התובע באופן מלא בגין המעבר מהחברה המתחרה לשירותי הנתבעת.

לדברי התובע, במועד ההתקשרות עם הנתבעת, הבטיח לו נציג הנתבעת שהנתבעת מכסה את כל עלות המעבר. עוד ציין שבזמן הפגישה עם הסוכן, קיבל מסרון מהחברה הסלולארית הקודמת שהשתמש בשירותיה.  מההודעה עלה שנותרה תקופת התחייבות של 18 חודשים ובגין כך יחויב לאור המעבר לחברה סלולארית אחרת. באותו המעמד הציג התובע את המסרון אותו קיבל בפני נציג הנתבעת שנכח בביתו. לטענת התובע, נציג הנתבעת, לאחר שראה את המסרון, הבטיח לו כי חוב זה ישולם על ידי הנתבעת. 

לטענת התובע, לא השיבה לו הנתבעת את הסכום המובטח, וכאשר פנה אליה אמרה לו כי היא משיבה לו רק חלק מהסכום, ואף את הסכום אותו היא משיבה, היא משיבה לו בתשלומים חודשיים.

לגרסת הנתבעת, התובע חויב בהתאם לחוזה החתום בין הצדדים. עוד ציינה, כי בגין המעבר מהחברה המתחרה, נהנה התובע מזיכוי כספי בכל חודש, על סך של 30 ₪, עבור כל אחד מהמכשירים עד לסכום מקסימאלי של 4,320 ש"ח. בנוסף טענה שהסוכן הסביר, שהסכום הסופי עליו מזוכה התובע הינו 3,161 עבור הקנס בגין המעבר מהחברה המתחרה, ובנוסף 2,667 עבור המכשירים, סה"כ 5,828 ש"ח.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים המצורפים ושמעתי את הצדדים, מצאתי כי דין התביעה להתקבל.

עדותו של התובע אודות דבריו והבטחתו של נציג הנתבעת, היתה מהימנה בעיניי ביותר וכללה פרטים שחיזקו את אמינותה. כך למשל, טענתו, כי במהלך הפגישה עם הסוכן, קיבל הודעת טקסט מחברת סלקום, אותה הראה לנציג הנתבעת במועד בו קיבל את ההודעה, וסוכן זה אמר לו "אל תדאג". אני ערה לכך שכאשר קיים הסכם בכתב עליו חתום התובע, נטל ההוכחה כבד בכדי להוכיח כי קיים הסכם בעל פה, אולם במקרה זה מצאתי את עדותו של התובע כמהימנה במיוחד, ועסקינן בבית משפט לתביעות קטנות אשר אינו קשור לדיני הראיות וסדרי הדין החלים בבית משפט אחר. עוד מחזקת את מסקנתי לעניין זה העובדה, כי הנתבעת לא זימנה את נציגה, שפרטיו היו ידועים לה, ואשר על פי האמור בפרוטוקול שוחחה עימו בטרם הדיון, כדי לסתור את דבריו המפורטים של התובע. על פי הפסיקה, כאשר עד מהותי לא מוזמן על ידי הצד שהיה אמור להזמינו, אי העדתו פועלת לחובתו (ע"א 293/90 גרינהולץ נ' מרמלשטיין). 

מעיון בהסכם שנחתם על ידי הצדדים, ובחשבוניות שצירף התובע לכתב התביעה, עולה כי הנתבעת זיכתה ותזכה את התובע בחשבוניות עתידיות, אך זיכוי זה מותנה בשימוש מסוים של התובע במכשיריו וזאת לפי ס' 6ב לחוזה שצורף לכתב ההגנה. מהחוזה עולה שככל שהשימוש במכשירים הסלולאריים גדול יותר, כך הזיכוי שיקבל גבוה יותר עד לגובה מקסימאלי בסך של 4,320 ש"ח לשני המכשירים יחד. הזיכוי הכולל בסוף תקופת ההתקשרות של 36 חודשים ינוע בין 2,160 ל- 4,320 לשני המכשירים יחד. העולה מבדיקה בחשבוניות שהוגשו על ידי הנתבעת כי בפועל התובע מקבל זיכוי 30 ₪ לחודש לכל מכשיר, ועל כן לא יקבל זיכוי בסכום שהובטח לו.

לאור האמור לא מצאתי כי התובע יקבל זיכוי מלא בגין המעבר שלו מחברה מתחרה לחברה הנתבעת כטענת הנתבעת.

אשר על כן, אני מקבלת את התביעה. הנתבעת תשלם לתובע סכום של 5,828 ₪ אשר ממנה ניתן לקזז את הסכום ששולם לו עד עתה. עוד תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסכום של 300 ₪.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים

ניתן היום, י"א תמוז תש"ע, 23 יוני 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: